החלטה בתיק ע"א 39011-10-12

הבקשה :

המבקש עותר למתן פטור מהפקדת עירבון להוצאות המשיבות, בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט לענייני שלום בחיפה (כב' השופט יואב פרידמן), מיום 1.8.12, במסגרתו חייב בית משפט קמא את המבקש לפנות את המושכר בשל אי תשלום דמי שכירות ברצף מאז חודש אוקטובר 2002.

בבקשה טוען המבקש, שהינו נכה בשיעור 100%, למצב כלכלי קשה ולחובות רבים בתיקי הוצל"פ, והוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ומשלם 600 ש"ח בחודש.

המשיבות מתנגדות לבקשה בטענה, שאין סיכוי משפטי שהערעור יתקבל, מאחר שלמבקש אין טענות הגנה כנגד פינויו מהמושכר.

דיון ותוצאה :

בבחינת הבקשה למתן  מתן פטור מהפקדת עירבון, ייתן ביהמ"ש משקל לשני שיקולים נוגדים. מחד - לזכות הגישה לערכאות המהווה עיקרון יסוד במשפטנו ולפיה אין לנעול את שערי בית המשפט בפני מי שידו אינה משגת לשלם ההוצאות הכספיות הכרוכות בהליך. מאידך - לצורך להבטיחהוצאותיו של מי שזכה בדין, שלא ייוותר בסופו של יום ללא יכולת להיפרע את הוצאותיו, במיוחד לאור כך שהמבקש מערער על פסק דין שניתן ע"י ערכאה שיפוטית והוא מבקש להשיג על קביעותיה.

דיון בבקשה לפטור מערבון דורש התייחסות לשני תנאים מצטברים - יכולת כלכלית וסיכויי ההליך - הערעור (רע"א 953/08 - ויקטור צמח נ' עיריית רמת השרון ואח' . (3.4.2008); רע"א 7912/07 - טנר בניה ושיפוצים בע"מ נ' סמינר כנרת אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח' (13.11.2007).

            לשם הוכחת חוסר יכולת כלכלית על המבקש לפרוש בפני בית המשפט תשתית מפורטת ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ולהמציא פרטים על רכושו ומקורות הכנסתו, הנתמכים במסמכים מתאימים (ראו, למשל: ע"א 254/07 משה לפיד ואח' נ' אלישבע סמואל ואח' (21.2.2007); רע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ - בפירוק נ' עיריית תל אביב יפו (לא פורסם, 30.1.2007). בנוסף, על המבקש פטור מערבון להראות כי הוא ניסה לגייס את הסכום הנדרש מקרובי משפחתו וכי הדבר לא עלה בידו (ע"א 6860/09 ריבק נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה (לא פורסם, 22.10.2009).

במקרה דנן, המבקש לא הוכיח כי אין לו יכולת להפקיד עירבון כלשהו. המבקש לא פרש בבקשתו לפטור מהפקדת עירבון, את כל העובדות הרלבנטיות לבקשה ומעצם העובדה שפתוחים נגדו תיקים בהוצל"פ לא ניתן להסיק שהמבקש אינו יכול להפקיד ערבון. המבקש לא פירט מהו רכושו, שלו ושל אשתו, היכן הם גרים (שהרי הנכס הוא חנות ולא בית מגורים), האם אשתו עובדת, מהן כלל כנסות בני הזוג, מכל מקור שהוא, וכיוצ"ב.

לבקשה אף לא צורפו מסמכים מהותיים אשר מהם ניתן ללמוד על יכולתו הכלכלית של המבקש. לא צורפו מסמכים המעידים על הכנסותיו, או הכנסות אשתו, קצבאות שהמשפחה מקבלת וכיוצ"ב, לא צורפו דפי חשבונות הבנק שלו ושל אשתו ואישור יתרות בחשבונות ופירוט חיובי כרטיסי אשראי לארבעת החודשים האחרונים.

המבקש גם לא צירף את ההחלטה שבה הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ונקבע צו תשלומים בסך של  600 ש"ח בחודש ולא הסביר כיצד עולה בידו להיות מיוצג על ידי עורך דין פרטי, שעה שאינו יכול להפקיד את העירבון כפי שטען.

בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע, כי למבקש אין יכולת כלכלית להפקיד את העירבון הנדרש בהליך זה.

בחינת סיכויי הערעור מעלה, כי גם אלה אינם מצדיקים מתן פטור. 

המבקש משיג על פסק דין, בו נקבע שהוא חייב לפנות את המושכר מאחר שלא עמד בחובת תשלום דמי שכירות מאז כניסתו למושכר, בשנת 2002, דבר אשר מהווה עילה לפינוי מהמושכר ביחס לדייר מוגן, כפי שנקבע בסעיף 133(1) לחוק הגנת הדייר.

המבקש מעלה בערעור שתי טענות נגד פסק הדין. טענה ראשונה היא, שלא היה נכון לדון בתביעת פינוי בתיק זה שהוגשה על ידי המשיבה 1  אביגד  בע"מ, נגד המערער, באשר אביגד משוללת כל זכויות נוכח כינוס נכסים בו היא מצויה.

סיכויי טענה זו קלושים ביותר, אם בכלל, שכן כונס הנכסים צורף ע"י בימ"ש קמא, כתובע, כפי סמכותו של ביהמ"ש על פי תקנה 24 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת, כי בית המשפט רשאי בכל שלב משלבי הדיון, ביוזמתו או לבקשת בעל דין להורות על צירוף תובע בהתקיים אחד מהתנאים הבאים: 1. היה צריך לצרף אותו כתובע מלכתחילה. 2. נוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.  

טענתו השניה של המבקש בערעורו היא, כי טענות אביגד נטענו לגבי שכר דירה על מלוא הנכס, תוך הסתרת העובדה, כי נקבע על ידי העירייה שהמחסן המהווה 90% מהשטח, אינו ראוי לשימוש, לכן המערער אינו חייב לשלם את כל סכום דמי השכירות שנקבעו.

גם סיכוייה של טענה זו קלושים, שכן דמי שכירות בהם חוייב המבקש נקבעו בשלושה פסקי דין חלוטים, עלים נסמך בימ"ש קמא בציינו, כי פסקי דין אלה לא קויימו, אף לא בחלקם. 

בימ"ש קמא גם בחן את טענת המבקש לסעד מן הצדק, על כל היבטיה, ואומר בכל הזהירות הראויה, כי אף בענין זה סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים, אולם  בנסיבות הענין, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אפחית את סכום העירבון ואעמידו על סך של 10,000 ש"ח.